אומץ לצייר או ברכה לביתי, לעצמי ולכל הנשים שאני אוהבת... לשנה החדשה

כשהייתי בארה"ב התחדשתי בכמה ספרים נפלאים בתחום המיקס מדיה.
הראשון: mixed media girls של Suzi Blu השני, Taking Flight של Kelly Rae Robberts שבקרוב אני מתחילה קורס אונליין שלה ומצפה בהתרגשות  והשלישי Art Journal Courage של Dina Wakley.

בעקבות קריאה בספרים הללו החלטתי לנסות לצייר פנים - משהו שעוד לא התנסיתי בו בצורה רצינית.
ישבתי עם עיפרון וצבעי עיפרון ופשוט התנסיתי. נהניתי מכל שנייה!
הניסיון הראשון נראה כך:

אומנם הוא רחוק ממושלם, אבל נדהמתי שהצלחתי לצייר פנים.. גם הילדים, שישבו לידי בבית של חמותי בניו יורק הסתכלו ושאלו בתמיהה: "מה, אמא, את ציירת את זה?!?"

הנסיון השני נראה כך:

הסתכלתי עליו וכתבתי לעצמי מה מוצלח ומה פחות - כדי להמשיך וללמוד מההתנסות.

השלישי נראה כך:

הרביעי נראה כך:

את הציור החמישי ציירתי בשדה התעופה, בזמן שחיכינו לקונקשן מלונדון לישראל. היו לנו שש שעות.
פול והילדים נרדמו על הספות בשדה, ואני מלאת התרגשות על החזרה הבייתה ועל השנה החדשה שבפתח, הסתכלתי על ביתי הישנה ורציתי להקדיש לה ציור לשנה החדשה, שילווה במילות איחולים לשנה קלה יותר מקודמתה..

לאחר שחזרתי הבייתה והתאקלמתי בסטודיו הייתי חייבת להעביר את התחושות וההתרגשות מהציור הזה לקנווס וזו התוצאה.

קיבלתי על הקנווס הזה כל כך הרבה תגובות מרגשות, והשתמשתי בו כדי לאחל לכל הנשים האהובות בחיי שתהיה להן שנה נפלאה.

חלי ראובן, אישה מיוחדת שהכרתי לאחרונה בפייסבוק, ןשמצליחה לגעת בנשמתי לא פעם, אפילו שיתפה את הציור שלי אצלה במסגרת המלצות שלה לדברים טובים. כבוד.
אני מרשה לעצמי לתת לכם טעימה מהמילים הנפלאות שיוצאות תחת ידיה וליבה של חלי ראובן, בשיר על אם ובת, שנראה לי מאוד מתאים לפוסט הזה:

כשאת מקשיבה / חלי ראובן

תקשיבי
רק תקשיבי
אבל תעשי קודם שקט...
בין המחשבות שלך
שלא ירעישו לי את עצמי
אמא
שלא יתערבב קולך בקולי
שאדע איפה את נגמרת
ואני מתחילה
אמא
שלא יבואו עלי
סיפורי ילדותך
ויטרפוני
אל תיבהלי להקשיב לי
בהלתך משתיקה אותי ממך
וגוזרת עלי בדידות
אל תמהרי למלא את הפחדים שלי
בעצות שמרגיעות את הפחדים שלך
רק היי נוכחת
באוזניים כרויות
בלב בוטח
ההקשבה שלך,
כשהיא שקטה
וחומלת,
נותנת לי סיכוי לנוע מהעבר שלך
לעתיד שאפשרי לי
היא
נושאת אותי כמו כנפיים פרושות
למקום היפה ביותר עבורי

בחרתי לסיים את הפוסט הראשון לשנת תשע"ו עם תמונה של נעה ושלי ממופע סליחות של קובי אוז. השכמנו קום בשש בבוקר ונהננו מכל רגע.

 אומנם קצת באיחור כאן בבלוג, ובכל זאת, שנה נפלאה שתהיה, ריקי